<h1>ספר החינוך מצוה תצ"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר [דברים י"ז] שום תשים עליך מלך וגומר, ואמרו בספרי שום תשים עליך מלך מצות עשה. משרשי המצוה כתבתי בכסף תלוה בלאו דנשיא בסימן ע"ז [מצוה ע"א], ושם הארכתי בתועלת הנמצא לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה, והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה להיות אנשים רבים לראש במקום אחד, וכמו שכתוב. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מעמידין מלך בישראל בתחלה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו, ומה שאמרו [ספרי] שאין מעמידין אשה במלכות, שנאמר מלך ולא מלכה, וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה, ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל כמו שעשה יהוידע ליואש, וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות שהם במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים וכל המנויין שבישראל בירושה הם לו לאדם שזוכה בה בנו אחריו ובן בנו ובן בן בנו עד לעולם, והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים, אבל כל שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרובה אין צריך לומר שאין ממנין אותו במינוי מן המנויין שבישראל אלא שראוי לשנאתם ולהרחיקם, ועליהם אמר דוד [תהילים ה'] שנאת כל פועלי און. ומה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין י"ט ע"ב] שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, כלומר שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה כנגד התורה, ונכבדהו בתכלית הכבוד הראוי לבשר ודם, וכל מי שיעבור מצות מלך שהוקם על פי התורה או מורד בשום ענין הרשות ביד המלך להורגו ואין עליו צד עון בכך, עד שאמרו זכרונם לברכה [שבת נ"ו ע"א] שאוריה נתחייב בנפשו כשאמר בפני דוד ואדני יואב [שמואל ב' י"א], שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך, ומה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ' ע"ב] שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים, ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת ואפילו בלא עדים ברורים, ומה שאמרו [שם כ"ב ע"א] שאין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין נושאין אלמנתו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא בכל כלי תשמישו, וכל זה למעלתו ולכבודו, וכשהוא מת כליו נשרפין לפני מטתו, ומה שאמרו שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וכל הדברים האלו הכל לטובת העם ולתועלתם, ודיני המלך על העם הכל כמו שמפורש בספר שמואל. ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שני מסנהדרין ובפרק ראשון מכריתות ובפרק שביעי מסוטה, וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן הזכרים כי להם יאות לעשות ענינים אלה. ונוהגת בזמן שישראל על אדמתן, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [שם כ' ע"ב] שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהן מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשוב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות, והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהיה להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד כי יבא שילה שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו, שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו, למנות מלך חדש אם תהיה סבה שנצטרך לו וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כמצוה וכתורה הידועה, וזה באמת נוהג הוא לעולם.
